נמצאת בשבועות של פרידות וקשה לי. המנגנון ההסטורי שלי – המנעות, הדחקה כבר לא עובד…
3 קבוצות יומן שאני מלווה תקופות ארוכות מסתיימות בשבועות אלה.
לחלקן יש המשכיות באופק, אבל במתכונת הספציפית, בהרכב האנושי שבה הם התקיימו – הן מסתיימות.
בהתחלה חשבתי שאני צריכה לארגן את תהליך הפרידה עבורן והייתי מודאגת שתים מהקבוצות הן של הורים שכולים, שעוד פרידה עשוי להיות דבר מטלטל עבורן.
ברגע מסויים הבנתי שתהליך הפרידה הוא לא רק עבורן הוא גם עבורי ונזכרתי שבעצם אני כבר יודעת להתמודד עם פרידות.
עם ג'וד חיים חברתי האהובה היה תהליך פרידה מודע של שתינו, חודשים ארוכים קודם לכן ידענו שמותה קרב שוחחנו על זה, יצרנו את זה, כאבנו וצחקנו ואמרנו המון מילים של אהבה.
מאיילון האהוב, לא נפרדתי לפני מותו הטראומתי. אז שנה אחרי בשיחות שקיימנו, בצענו את תהליך הפרידה כאבנו, אהבנו, בררנו, אמרנו, כעסנו השלמנו…
בין ג'וד לאיילון למדתי להפרד. למדתי לעומק שני דברים חשובים:
ככל שמנכיחים את זה ומדברים על זה ובמקרה שלי גם יוצרים את זה – זה יותר קל.
ועוד למדתי לעומק 'דבר לא מסתיים הוא רק משנה צורה'
הקשר לא מסתיים וגם האהבה ממשיכה, שניהם נוכחים בחיי על בסיס יומי.
אני יודעת כי הקשרים החיים שנוצרו עם הנשים היקרות והאהובות, ימשיכו להתקיים בצורות שונות ומגוונות.
בקבוצה של אדמה טובה אנחנו יוצרות קלפים שהם מעין צוואה רוחנית-מגדלור שהילד. הותיר לנו. ותודה לשותפה שלי להובלת הקבוצה.
בקבוצה של בשביל החיים כתבנו מכתב למי שלא הספקנו להפרד ממנו. ותודה לשותפה שלי למסע הדס קורט.
בקבוצה הביתית יצרנו לעצמנו מתנת פרידה – יומן חדש
מקום בו נוכל להניח, בתקופה שלא נפגש, את כל דפי הנפש שלנו.