פורסם ב- כתיבת תגובה

על החיים ועל המוות 6.0 – להתפרק לרסיסים

מזה זמן  Judith HAim חברתי ואני, נפגשות יחד ליצור ולעבד את ההתמודדות עם המוות, דרך יומן המסע הוויזואלי.
המוות מעסיק את שתינו באופן אישי, לא דמיינו שטראומת המפגש עם המוות תפקוד את כולנו ביום מר אחד.

רוצה לשתף מעט מהניסיון שלי בהתמודדות עם המוות הטראגי של איילון הבן שלי מאובדנות.
מכת הכאב במפגש עם המוות היא בלתי נסבלת או נתפסת בעוצמתה.. היא חודרת לכל תא ומולקולה בגוף וגורמת לנפש להתפרק לרסיסים, רסיסים שלא ידעתי שאפשר להתפרק אליהם.
זה תהליך שאי אפשר להתנגד לו…
לרגעים אפשר היה לנשום ולהתאסף, ושוב להתפרק ושוב להיאסף ושוב להתפרק…
למדתי שלא להתנגד לתנועה הזו, לא לשפוט אותה או אותי.
לימדה חודשים ספורים קודם לכן איך להתמודד עם כאב (אני לא הצטרפתי לקורס כי לא הבנתי כמה זה רלבנטי עבורי) לימים כשקראתי את החומרים ראיתי את ההקבלה בין מה שעברתי למה שהביאה.

מהניסיון שלי, ההסכמה לעבור דרך הגלים האלה של הכאב והתפרקות מקלה, כל ניסיון להתנגד לכאב או להתפרקות, להחזיק חזק כדי לא להרגיש דווקא מגביר את הכאב.

כשהתחלתי יותר להאסף מלהתפרק, לא כל החלקים חזרו למקומם…
גיליתי שזה טוב עבורי, לא רציתי לחזור להיות אותו אדם שהייתי קודם.

השבר הנוראי איפשר לי לבחור מה להחזיר, מה להשאיר בחוץ..
אפשר לי לבחור מי ארצה להיות.
בפרספקטיבה של זמן זה שובר את ליבי ששינויי העומק שעברתי, נבט ממותו הטראגי של איילון
אבל אני שמה את זה כאן בנינו –
למרות שקשה להאמין או לדמיין, ימים אחרים הם יגיעו…
בימים הקרובים אשתף מה עוד בתהליכים שעברתי בתקווה שהם יהיו לעזר.

אסיים להיום ואומר, שמתוך השבר הזה נצטרך לבחור, כל אחד מאיתנו וכולנו יחד, איזה בני אדם נרצה להיות.
אני מקווה בכל ליבי שנתעורר להיות בני אדם, פתוחי לב מחזיקי ידיים, ערבים זה לזה.

העבודה המצורפת בתמונה היא מתוך היומן שייצרתי עם ג'וד שמציג את המפגש הכמעט ראשוני שלי עם המוות והזעקה 'הצילו', 'הצילו'.

ניתן לקרוא בבלוג פרקים נוספים בסדרה 'על החיים ועל המוות'.
פורסם ב- כתיבת תגובה

העוגנים שלי בימים מטלטלים

איך מתמודדים עם השבר והכאב שבא לפתחנו?
האם בכלל אפשר ומותר לנשום, כשכל כך הרבה א.נשים מתו?
האם מתי שהוא יבוא יום חדש?
מה זה אומר עלינו כפרטים וכעם וכמדינה האסון שנחת עלינו?
איפה היינו שאפשרנו לכל זאת לקרות?
מי אחראי?
מה עושים?
מי יעזור?
מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה?
ועוד ועוד שאלות
ועצב וכאב
ועצב וכאב
ודאגה
ודאגה
מיליון שאלות שמסתובבות לנו בראש בימים אלו, לפעמים במעגלים סגורים, והלב כואב ודואג.

העוגנים שלי בימים מטלטלים אלו הם ברורים וחזקים:

מרכז לוהאריה – בית לתהליכי התפתחות – הבית הרוחני שלי מזה 12 שנה, שנתן ונותן לי כלים רגשיים ותודעתיים להתמודד עם האסון האישי שלי, שממשיך לתמוך אותי, אותנו ואת הכלל.
מוזמנים להיכנס לאתר ולחבור למגוון הפעילויות – תמיכה אישית למי שזקוק, הצטרפות לפעילות מדיטטיבית ועוד
ניתן להתעדכן ולחבר לפעילויות גם דרך קהילת מגשרי העולמות המופלאה.
יומן המסע הוויזאולי, הוא כלי הביטוי שלי מזה כ 3 שנים שעזר ועוזר לי לעבד ולעכל את האסון האישי שלי ולצמוח ממנו.

Iris Gal
מורתי וחברתי למסע מזמינה בנדיבות וברוחב לב, כל מי שרוצה ליצור ביומן באופן מונחה כל יום בשעות הבוקר, מוזמנים לעקוב אחריה באופן אישי או דרך הפייס של שבט היומן הוויזואלי
העבודה המצורפת עסקה – בנוכחות בזמן הווה נתון, בהסכמה לתת לשמש שבתוכנו להאיר.
האזנו להפעלה של Lou Harya מסע להעצמת נוכחות בזמן הווה נתון
בזמנים של חוסר ודאות, הגברת הנוכחות שלנו מאפשרת לנו לשמר יציבות פנימית ואז להוות עוגן ומשענת לאחרים.

קיימנו דיון על מה זו נוכחות ואיך זה בא לידי ביטוי ואז יצרנו מפת קולאג'.
מוזמנים להצטרף לפעילויות שמוצעות לעיל
פורסם ב- כתיבת תגובה

יוצרות שנה חדשה

הסכמנו היום להתחדש.
לשים רגע בצד את כל מה שמעכב ובולם ובמשך 3 שעות ליצור כמו ילדות את מה שאנחנו רוצות להכניס לחיינו בשנה הקרובה,
גם אם לגמרי לא ברור איך זה אמור לקרות….
הרחבנו את הפרספקטיבה לגבי זוגיות שיכולה להיות הרבה מעבר ליחסי גבר ואישה אלא גם זוגיות פנימית ושיתופי פעולה אנושיים, הרגשנו איך מעבר מנפרדות לאחדותיות יכול לתמוך אותנו..

למדנו זו מזו על חשיבות הבחירה בחיים, בחיוניות ובנו עצמנו.
וכל אחת קבלה גם מסר מקלפי המסרים של Lou Harya
מרגש אותי לחוות את מעגל הנשים הנרקם תוך זמן כל כך קצר, את החשיפות, הרעות האחווה הבאים לקדמת הבמה כל כך מהר וכל כך בפשטות.
מקווה שניסים יקרו לכולנו בעל זמן
מודה לכל מי שבחרה להצטרף.
פורסם ב- כתיבת תגובה

על החיים ועל המוות 5.0 – מותר לך לכעוס!!!

ג׳וד חזרה מחופשה וקבלה תוצאות לא טובות מהפטסיטי…
מצד אחד שיתפה שהיא חווה שיוויון נפש מצד שני כעס.
כעס על הבדיקה שלא התקיימה בסבב הקודם ואולי הייתה קריטית ויכלה להציל אותה …
כעס על בי״ח שלא חוזר ולא נותן מועד לתור לרופאה להבין איך ממשיכים מכאן….
אני מכירה את הכעס, אצלי הוא היה כבוש, הוצאתי אותו רק בשיחות עם איילון (אפילו לא ידעתי שאני כועסת עד שלא קראתי שוב את השיחות אחרי שהספר יצא)
הכעס היה שחקן משמעותי אצל משה, כעס על איילון, כעס על המוסד…
לימים למדתי שכעס הוא אחד מרכיבי האבל על אובדן
אז יצרנו אותו היום ביומן, קרענו דפים, הדבקנו בגסות, צבענו באקריליק והוספנו גם תחבושות גבס.
אצל ג’וד התחבושות חובשות את הכעס וגם כובשות אותו.
והשלווה וההשלמה יש בהם תנועה וים וצבעוניות הרמונית.
אצלי הכעס השתלט על הכל, קורע, פוצע מבפנים

תחבושות הגבס מרככות אותו מעט, מחברות אותו לשלווה ולהשלמה.

חסרות לי עדיין המילים – מותר לך לכעוס!!!

הסדנא שלנו 'על החיים ועל המוות'
תתחיל ב 26/10, ימי חמישי בבוקר
6 מפגשים

שמנא, במושב חגור (ביציאה מכביש 6, ליד כ״ס)

לפרטים נוספים והרשמה ניתן לפנות ל Judith HAim או ליצור קשר