קהילת המודיעין מאבדת את בנינו

1.
אנחנו ההורים מוסרים את טובי בנינו ובנותינו לקהילת המודיעין.
אנחנו חיים ומנחילים להם את שני האתוסים :
– בטחון המדינה.
– חלום ההייטק של כל אב ואם בישראל.
אנחנו מסלילים אותם בשמחה הישר לזרועותיהם הפתוחות והנשקקות של תאבי המוחות הטובים במדינה. מיטב בנינו ובנותינו.
הם מאפשרים להם ללמוד לראות רחוק. רחוק. רחוק.

2.
וגם לעטות מסיכה.
אסור לדבר. בטחון המדינה!
אין מקום לרגשות. הרגשות האנושיים, הפחדים, הדילמות המוסריות הכרוכות בתפקיד, הלחצים היום יומיים… אין מקום לחולשה לשבר, לכעס ….
תנו את מוחכם. את רגשותיכם הצפינו בכספת.

3.
ואז אנחנו מקבלים את 'תעלומת הקצין X'.
שלכאורה התאבד בכלא.
והצטרף לעוד כ 5-6* מטובי בנינו שהופקרו עד אובדן בקהילת המודיעין הרחבה.
ביניהם איילון בנינו שהופקר לנפשו בעודו משרת בהצטיינות.
*(המספר המדויק עדין לא נחשף, כי גם על זה "אסור לדבר', והכי טוב לשתוק ולטייח. ככה קל יותר להתנער מאחריות)

4.
בשלה העת להתעורר.
בשלה העת של קהילת המודיעין להכיר באחריותם הכוללת על טובי בנינו.
בעיקר בנקודת העיוורון המרכזית שלה – אחריותה על נפשם. 

נפשם הצעירה, העדינה הרכה, הרגישה.
את מוחם המבריק היא לוקחת בשמחה, מנפשם ומנפשנו היא מתעלמת.
בחייהם וגם במותם.