מירב שפירא

גשר בין העולמות

השבוע זכינו בנצחון גדול ועצוב – הכרה ממשרד הבטחון

מירב שפירא

אחרי 3 שנים של מסע ארוך ומטלטל בהם מצאנו את עצמנו נלחמים מול המוסד ומשרד הבטחון, זכינו להכרה.
זמן קצר יחסית אחרי מוו של איילון מאובדנות, הבננו שקרתה תקלה, לא היה ברור לנו עד הסוף מה קרה, כי לא קבלנו מידע ברור, קבלנו אמפתיה וסימפתיה על מותו של איילון ואפס לקיחת אחריות…
מעומק הכאב והשבר בו היינו מצויים הבננו שאם אין 'למערכת' שום אחריות על מותו של איילון מאובדנות, אז גם לא יתבצע תיקון ועוד אנשים במצבו הנפשי של איילון ימצאו את עצמם במצב דומה, כשאף אחד לא נמצא במערכת להושיט להם יד וכתף. אלה דורש ודורש ומעצים דרישות ומגביר לחץ…
3 שנים של מאבק בכוחות לא שווים, כמו דוד מול גולית.
מצויידים באמונה בצדקת הדרך ואוחזים יד ביד, הלכנו את הדרך.
משה ואני שונים אבל בחרנו להיות מאוד מתואמים, מתוך התחשבות האחד בשני והכרה בערך ההליכה המשותפת למאבק.

מוות מהתאבדות זה דבר חמקמק למתבונן מהצד ומרחוק – לא ברור לעיתים למה ומה קרה? ומה הקשר של זה אלי בכלל.
שלוש השנים שעברו למדו אותי שהנפש הרגישה של אנשים יקרים החיים בתוכנו, זקוקה לנפש רגישה ועין רגישה ולב פתוח מהאנשים סביבם.
זה קשה לנו כפרטים להבין את תפקינו מול אדם הסובל ממחשבות אובדניות, אז על אחת כמה וכמה זה קשה למערכת הגברית-ההרואית להבין איך לנהל רגשות של עובדיה.
אבל כולנו צריכים למתוח את עצמנו לראות מעבר לפאסדה, לקרוא בין השורות, לפתח מערכת הפעלה שונה מהמוכר והידוע. אני יודעת שזה קשה. גם לי זה קשה ולפעמים לא ברור…
אבל אני בטוחה שאנחנו כחברה פרטים ומערכות צריכים לשנות את מערכת ההפעלה. לא להבהל מהרגשות שלנו גם מהרגשות הקשים והלא יפים להסכים לשהות בתוך הכאב ולהביא לו ריפוי מתוכו.
שינוי מערכת ההפעלה מפחיד אותנו בטח מערכות צבאיות שמורגלות להפעיל כח ולנטרל את הרגש, אבל בסוף הרגש הוא המניע אותנו, ככל שנתיידד איתו, נכיר אותו נלמד להתנהל מולו ואיתו נוכל להיות אנשים טובים יותר.

ההכרה באיילון ובנו הוא צעד לשינוי תפיסות של הממסד, לגבי מתמודדי הנפש, הוא עוד צעד בלקיחת אחריות.
הוא הוכחה כי ניתן ליצור שינוי גם מול מערכות שניתפסות גדולות ומאיימות. בידינו ליצור שינוי.
'מה שניצור הוא יהיה'
(לוהאריה).

מוצאת לנכון לומר, משרד הבטחון הוא זה שלקח אחריות בשלב זה -במתבקש ברמה הפורמאלית.
המוסד עוד לא הישיר אלינו מבט ולא אמר – טעינו. סליחה.אנחנו מחכים בסבלנות, יודעים שגם הרגע הזה יגיע.
לשנות תפיסות ונורמות זה תהליך…

איילון כתב במכתב הפרידה שהשאיר: אני מקווה שמותי ייצור משהו מעורר השראה…
מקווה שאנחנו מקימים את צוואתו.

שתפו:

מירב שפירא

חייה בין עולמות ובין תחומים ומגשרת אותם בתוכי וממני אל כל מי שבוחר.
 מסע חיי המגוון הפגיש אותי עם שכול ואובדנות וגרם לי לבחור בחיים ולרצות להביא ריפוי, תקווה נחמה ושמחה. משאלת הלב שלי שנשנה תפיסות עולם לגבי חיים, מוות ואובדנות.

התוכן באתר זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש/אשת מקצוע – מומחה.ית בתחום הדרוש, אשר לומד.ת ומכיר.ה את הנסיבות האישיות הספציפיות. מומלץ תמיד להתייעץ עם איש/אשת טיפול מומחה.ית ומוסמך.ת.

עוד באתר

pexels-erkan-utu-239853

מיון פסיכיאטרי – מה זה בכלל?

אני לא ידעתי מה זה. לא ידעתי שזה קיים. כחודשיים לפני שאיילון מת מהתאבדות, הוא היה בתקופה קשה מאוד רגשית. ויום אחד הוא התייעץ איתי

Screen Shot 2022-09-29 at 15.26.52

איך מכילים רגשית את האובדנות?

מה קורה כשמבינים שמשהו ממש לא טוב קורה לאדם שאתה אוהב, לילד שלך. שיש לו מחשבות אובדניות, שהוא פוגע בעצמו. התגובה הרגשית שעולה היא צבר