מירב שפירא

גשר בין העולמות

בואו נתעורר

מירב שפירא

באופן מוזר ומתסכל, דווקא בימים אלו שיצאתי החוצה עם 'אלומת איילון' – אתר בו רכזתי מידע רב על עולם האובדנות, לטובת כל מי שתומך במתמודדים,
היו השבוע פרסומים כל כך מתסכלים על מצבה הקשה של מערכת בריאות הנפש הציבורית. חדרי המיון הפסיכיאטרים הודיעו שיעבדו עד 16:00 בלבד, מחוסר כ"א (וחזרו בהם, לא בגלל שאין באמת בעיה).
המדינה שמשקפת את החברה, נמצאת באוזלת יד קיצונית מול בעיות בריאות הנפש. קראתי שתקני בריאות הנפש לבני נוער וילדים מניחים ביקוש של 3%, כאשר בפועל הביקוש היום עומד על 30%!!!!
זה מטורף.
המשמעות בשטח זה שפניות לטיפול פסיכיאטרי / פסיכולוגי יכולות להיתקל בהמתנה של חודשים.
אנשים במצוקה אחרי ניסיונות אובדניים מגיעים לחדרי מיון פסיכיאטריים ומשוחררים לביתם, באמירה ש'אין סכנה לחייהם' אבל בפועל פשוט אין מיטות אשפוז והסכנה לחייהם מאוד קיימת ובני המשפחות לא מסוגלים להתמודד..
זה לא שאני חושבת שלפסיכיאטרים או לבי"ח פסיכיאטריים יש פתרונות מצוינים לבעיית האובדנות, זה רחוק מכך. מערכות הבריאות צריכות לעבור מהפך עמוק בטיפול באובדנות לשנות ולעדכן שיטות טיפול, ועדין זה לא נתפס ולחלוטין לא תקין, כי יש מצבים שכדורים פסיכיאטריים ואשפוז פסיכיאטרי יכולים להיות מצילי חיים.
בא לי לצעוק הצילו התעוררו על עצמכם. בואו נתעורר על עצמנו.

מתמודדי נפש ובני משפחותיהם הם לא שוליים חברתיים, הם נוכחים בכל מקום, הם חלק בלתי נפרד מכולנו, מהמארג הכולל שלנו כחברה, מארג של קשרים חיים. הם שיקוף של כאב נפשי עמוק שקיים בנו והם נושאים אותו ומבקשים מכולנו להתעורר לנפש הרגישה שלנו, לנפש הרגישה שלהם.
לפתוח את הלב, להחזיק ידיים ברכות ובחמלה ולהיות שם בשבילם ובשבילנו.

נשאלתי אתמול ע"י אם של מתמודד, מה בעצם המסר שלך?
אז אני מתמצתת אותו כאן, התמודדות עם אובדנות דורשת מבחינתי
1. שחרור כל בושה והסתרה.
אין מה להתבייש אין מה להסתיר אף אחד לא אשם. הבושה וההסתרה מחמירים מאוד את המצב של המתמודד ושל בני המשפחה.

2. לבקש עזרה – הדרך להתמודד עם אובדנות היא לא אחת והיא לא חד משמעית, ככל שנפתח, להכיר, להבין, להתנסות, ללמוד את הנושא יגברו הסיכויים למציאת דרכים להיטיב את המצב.

3. כבני משפחה ותומכים להסכים להרגיש, להסכים שהות בתוך הכאב, הצער, הבלבול חוסר הודאות, בנכונות להכיל את הרגשות האלה טמונים הזרעים לריפוי.
האדם המתמודד מרגיש לבד בתוך הכאב הוא מתבייש בו ומסתיר אותו.
כשהסביבה הקרובה שלו לא מתביישת, לא מסתירה וחווה איתו את הכאב בתוך הבור, זה נותן לו קרן אור לשאוב ממנה תקווה.

שתפו:

מירב שפירא

חייה בין עולמות ובין תחומים ומגשרת אותם בתוכי וממני אל כל מי שבוחר.
 מסע חיי המגוון הפגיש אותי עם שכול ואובדנות וגרם לי לבחור בחיים ולרצות להביא ריפוי, תקווה נחמה ושמחה. משאלת הלב שלי שנשנה תפיסות עולם לגבי חיים, מוות ואובדנות.

התוכן באתר זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש/אשת מקצוע – מומחה.ית בתחום הדרוש, אשר לומד.ת ומכיר.ה את הנסיבות האישיות הספציפיות. מומלץ תמיד להתייעץ עם איש/אשת טיפול מומחה.ית ומוסמך.ת.

עוד באתר

Screen Shot 2022-09-29 at 15.26.52

איך מכילים רגשית את האובדנות?

מה קורה כשמבינים שמשהו ממש לא טוב קורה לאדם שאתה אוהב, לילד שלך. שיש לו מחשבות אובדניות, שהוא פוגע בעצמו. התגובה הרגשית שעולה היא צבר