שיחה על ליל הסדר, מתוך הספר

ערב ליל הסדר 8 באפריל 20

איילוני, עוד רגע ליל הסדר.
מה אתה אומר על זה?
פתאום עולה בי הידיעה שהופעת האלוהות (יהוה) בעולם הייתה אמורה להביא את האנושות לאחדויות, להתאחד סביב האלוהות, מה שלגמרי לא קרה. אז מה זה הדבר הזה – עבדים היינו לפרעה במצרים?

האנושות נמצאת בעבדות. היא לא מצליחה להתעלות מעבר למה שהיא רואה ומרגישה. יהוה התגלה כאן כדי לגשר לאנושות את מה שנמצא מעבר לעולם החומר. להנכיח את הידיעה "באותות ובמופתים" שהיקום שבו אתם חיים הוא לא הכול. יש מעבר.
הבעיה היא שכבר 2,500 שנה האנושות תקועה ב"עבדים היינו"… ולא מתפתחת מעבר למרחב ארץ.

איילוני, אף אחד לא יאמין לי שלא שמתי לך את המילים שלי בפה.

נכון. (מחויך)

***

איילוני, היה ליל סדר נעים. קצת זום עם סבא וסבתא והדודים…קריאת הגדה עם אוכל. ושיחות.
אתה לא השתלבת בזה

נכון, אם אני יכול להסתכל על זה קצת יותר במבט־על, זה נבע מכמה דברים.
הדת, ההלכות, מקבעות את האנושות, מקשות על התנועה קדימה.
הכוונה הייתה טובה. הביצוע פחות טוב. לא הרגשתי שזה נכון להתאים את עצמי ואותנו לדת ולמסורת כפי שהן נוכחות כאן.
בטקסים ריקים מתוכן.
זה לא האלוהים הנכון.
זו תנועה במעגל סגור.

אבל מה הבאת במקום זה? "20 שאלות"[2], הטקס היחיד שהיית מוכן לשתף איתו פעולה. יוענה היא אורחת הכבוד הנכונה?

אני ראיתי חשיבות בידע נרחב במגוון נושאים, ביכולת לייצר חיבורים בין דברים. כן, היה לי חשוב (בעיקר כי היה חשוב לכם) הביחד סביב נושא.

ומה אתה חושב על זה עכשיו?

שלא הבנתי את עצמי עד הסוף, לא באמת הבאתי את עצמי. כל הזמן חיפשתי וחיפשתי עומק ומשמעות ואהבה.
וחברים. מאוד חסרו לי החברים, היה לי מעט מדי מהם, רציתי הרבה יותר.

זה נראה שבאת ממרחב של אחדויות, רעות ואהבה הן הוויה בסיסית וחיפשת את זה כל הזמן.

[2] "20 שאלות", מדור במוסף "הארץ", כותבת ועורכת: יוענה גונן. בכל יום שישי היינו מתכנסים כל בני המשפחה אחרי הארוחה כדי לענות על 20 השאלות. איילון הכניס את הטקס הזה להווי המשפחתי.