בפוסט הקודם דיברתי על חשיבותם של הכדורים במצבים אקוטיים.
אבל דכאון זה לא מצב סטאטי. יש תקופות טובות מאוד, תקופות טובות פחות, תקופות קשות זה משתנה, וזה מגוון.
גם כלי הטיפול בדכאון יכולים להיות מגוונים:
החל מתזונה, עבור דרך טיפולים פיזיים שיאצו', דיקור, ספורט, אומנויות לחימה, יוגה, מדיטציות, טיפולים אנרגטיים, עבודה עם אדמה, עבודה בחומר ועוד ועוד.
הדיכאון 'רשום' במערכת הביולוגית, הרגשית, האנרגטית, הרוחית של האדם וניתן לטפל, לנקות, לחזק את כלל המערכות.
קיים היום בארץ ובעולם שפע אינסופי של אלטרנטיבות שמהותן הרגעה של הנפש, איזון של היסודות אש, אויר, מים ואדמה וחיזוק המערכות פיזיות, הנפשיות והרוחיות.
אני חייה את העולמות הרוחניים והאלטרנטיביים כבר שנים רבות. זה ביתי, זה עולמי זו שפתי.
לא הצלחתי להגיע עם איילון לשום פתיחות בנושא, ליתר דיוק איילון היה היחיד מבני הבית שממש התנגד וזלזל בלימודי באוניברסיטה הקוסמית. לא הסתדר לו איך יכול להיות שהאמא המוערכת שלו מתפקדת בעולם שהוא לא רציונאלי, לא מדעי, לא מוכח.
איילון הקפיד על תזונה איכותית מאוד 'גופי הוא מקדשי'. עסק בספורט – ריצה.
מכל הצעה שלי לשלב טיפולים אלטרנטביים הוא נרתע והסתייג מהם וטען שאין בהם כל טעם. זה כמו פלסיבו נהג לומר למגינת ליבי.
ב'שיחות עם איילון' שהתקיימו בנינו לאחר שעזב את המרחב חזרנו לדבר על הנושא. ואיילון הפתיע אותי בכך שתמך מאוד בהנגשת מגוון רחב של טיפולים מסוגים שונים כולל אלטרנטיביים לאנשים עם דכאון.
שאלתי אותו בכאב – הכל היה נגיש גם כשאתה היית כאן, אז מה ייצר את השינוי ויגרום לאנשים כמוך להאמין ולהסכים לקבל את הטיפולים הללו?
התשובה שלו היתה שזה צריך לבוא דרך מערכת הבריאות הממוסדת. מערכת בריאות הנפש דרך מגוון הפסיכולוגים והפסיכיאטרים והמרכזים שלה צריכים להציע את מגוון שיטות הטיפול כחלק מפרוטוקול הטיפול, לתת לזה לגיטימציה, לא להשאיר את זה לזירת 'ההיפים' כך נהג לקרוא לי. כלומר, שהפסיכאטרים והפסיכולוגים לא יסתפקו בארגז הכלים התרופתי והשיחתי אלה יציעו את כלל הטיפולים והחלופות ויעקבו אחר יישומם. שכל האתרים הרשמיים המציעים טיפול בדכאון יציעו את מכלול אפשרויות הטיפול והתמיכה.
אדם לא צריך להיות מכור לכדורים, ניתן ללמד את הגוף והנפש לשקם את עצמם ולתמוך את תהליך השיקום בשפע האפשרויות האלטרנטיביות הקיימות.
