אני חיה חיים רוחניים ואת עולמות הטיפול האלטרנטיביים והכי בעולם הייתי רוצה לרפא הכל ואת כולם בכלים אלטרנטיביים וגם אדבר על כך בהמשך.
אבל טיפול תרופתי בדיכאון מג'ורי הוא קריטי!!!
כדי שיהיה יותר ברור כי ההגדרות הקליניות של הדכאון לא מספיק ברורות לנו, אז כשאדם משתף במחשבות אובדניות או ממש מתכנן איך להתאבד, זה מצב קריטי.
גם טיפולים רגשיים זה לא במקום תרופות במצבים האקוטיים.
איילון היה מטופל שנים רבות בכדורים.
ידענו מנסיון שלוקח מס' שבועות עד שהכדורים מתחילים להשפיע, ויכול להיות מצב שהם לא מתאימים וצריך להחליף ואם המצב קשה צריך להגביר מינון או להוסיף כדור לתקופה מסויימת. וכמובן שצריך גם לדעת להוריד מינון באופן הדרגתי ולבחון אופציות גם להיות ללא כדורים בכלל.
אחרי ההתאבדות בחיפוש המטורף שלנו אחרי הסברים ותשובות, גילינו לדאבון ליבנו, בחדרו חפיסות של כדורים שלא נלקחו. כלומר, איילון לא לקח את הכדורים בחודשים שקדמו להתאבדות.
אין לנו תשובות חד משמעיות למה הוא לא לקח, יש לנו השערות…
לכדורים יש תופעות לוואי, הכדורים מכהים את החושים. איילון היה מאוהב בחודשים האחרונים לחייו באהבה חדשה, לדעתי הוא רצה להרגיש הכל, בעוצמה ולא לטשטש את עצמו.
יתכן שכאשר חלה הצלילה, הוא לא קישר את זה לכדורים או לא הצליח לאזן את עצמו בזמן… כרגע אנחנו לא יודעים ואולי גם אף פעם לא נדע.
כמובן שהאחריות על לקיחת הכדורים היתה של איילון הוא היה בחור בוגר, בן כמעט 27, עובד במוסד. אבל עדין ילד, שנמצא במצב של חולשה ושיקול דעת מוטעה.
אם היה רצף טיפולי בנינו לבין הפסיכיאטרית ובנינו לבין הפסיכולוג מן הסתם אחד הדברים הראשונים שהיינו מדברים עליו זה על הכדורים והצורך לוודא את לקיחתם.
בנוסף, כמו שכבר הזכרתי לכדורים יש גם מחיר של הכהית חושים, אבל יש מגוון כדורים וככל הנראה אם הנושא היה צף מול הפסיכיאטרית, בפגישה שלא התקיימה, אז אולי היה נמצא לזה פתרון.
אז מה למדנו
כדורים הם אמצאי עזר מהותי ומציל חיים בתקופות קריטיות.
לא תמיד הכדורים נעימים למטופל, צריך להיות בשיח ובמעקב על הנושא ולהחליף כדורים כשצריך.
צריך לעשות כל מאמץ לייצר רצף טיפולי בין המטפלים לבני המשפחה הרלבנטיים, החלפת המידע בין כל הגורמים בדבר קריטית ומצילת חיים. גם אם המטופל הוא בן 27, הוא במצב של חולשה רגשית ולא באמת יכול לתכלל לעצמו את הטיפול.
