ג'וד ואני החלטנו לצאת למסע משותף, לעבד בחומר, בצבע ובמילים את המפגש עם המוות.
כל אחת מאיתנו נאלצה להפגש עם המוות ולהתמודד איתו, היומן הויזואלי הוא הכלי שלנו.
אז זה היה הכי טבעי, ופשוט עבורנו להתמודד עם הפחד, הכאב ועם הדבר הזה שנקרא – מוות, דרך היומן.
למפגש הראשון קראנו – 'מחפשות את המילים'
יצרנו את המיכל למסע, את הכריכה של הספר, בתוכו נעבוד.
בחרנו לחפש ציטוטים מעוררי השראה, לראות דרך עיניים של אחרים כיצד הם רואים את המוות כיצד הם מדברים אותו, ולשלב אותם בכריכה. הפתיע אותי לגלות פרספקטיבות אחרות משלי על המוות מאנשים שונים.
גו'ד הכי התחברה ל:
ווינסטון צ'רציל: 'אני מוכן לפגוש את הבורא שלי, אך האם הבורא שלי מוכן לעסק הגדול של לפגוש אותי, זו שאלה אחרת?'
או במילותיה של ג'וד – תשארי לעשות את הצרות שלך למטה, תעזבי אותי בשקט.
וגם לציטוט, 'החיים לא צריכים להיות, מסע אל הקבר, במטרה להגיע לשם בבטחה ובגוף במצב טוב, אלה במצב להתגלגל אליו בענן עשן, חבוטים ומשומשים, בלויים לחלוטין וצועקים – וואו איזו נסיעה.' האנטר ס. תומפסון
לגו'ד זה הרגיש כמו 'מתגלגלים ברכבת הרים'.
לג'וד יש אינסוף הומור.
אני בחרתי במה שהחזיק אותי בשנים האחרונות
'החיים האנושיים על פני האדמה אמנם ארעיים, אך הנשמה היא נצחית וכך גם האהבה. דבר אינו מסתיים הוא רק משנה צורה'. Lou Harya
זה אפשר לי להמשיך את הקשר עם איילון לאחר מותו, לנהל איתו שיחות ואף להוציא אותן לאור בספר 'גשר בין העולמות'.
עורר אצלי מחשבה משפט של גתה: 'מאושרים מכל הם אלה המסוגלים לרשום קשר בל ינתק, בין סוף החיים לתחילתם.'
ולא יכולתי, שלא להיזרק בחזרה לרגע הכאוב שבו הבנתי שלידה ומוות הם אותו דבר, רק הפוך.
למי שלא מכיר –
גו'ד Judith HAim– מגדירה את עצמה 'נוסעת בזמן, מכינה את עצמה לתחנה האחרונה. לא יושבת ומחכה בזרועות שלובות.'
אני, מירב – פגשתי את המוות 'פנים אל פנים', עם מותו של איילון מאובדנות. ובחרתי לחיות את החיים ולהאיר את המוות.
התהליך שאנחנו עוברות יחד, ייצא כסדנא משותפת שלנו שנעביר כשנבשיל.
