קטגוריה: יצירה

ראש השנה זמן נהדר להודות ולהוקיר את היש והקיים ולהסכים להתחדש

בחודשים האלה אנחנו משפחה בתנועה ובהשתנות ליאורי הגדולה עברה-חזרה לירושלים עם עידני, שם מרגיש לה בית, שקדי התחתנה עם עומריקי והראלי התחיל שנת שירות ועבר לחיפה.
כל אלו מזמינים גם אותנו משה ואני להשתנות, להסכים לחדש את הזוגיות בנינו על בסיסים שאינם קשורים לילדים. 35 שנה ביחד ופתאום הזמנה להשתנות ולחדש😊
מרחבי הטיפול והיצירה שלי השנה העמיקו והתרחבו. משאלת הלב שלי להביא ריפוי, התחדשות ותנועה מתוך שמחה, קורמת עור וגידים… נשים יקרות ואהובות (בינתיים אלו רק נשים) מגיעות אלי ומסכימות לצאת למסע משותף, לגעת בעדינות במעמקי הנפש, לפגוש את מה שמבקש לבוא, לעבור דרך קשת הרגשות וגם דרך הכאב ולחוות ביציאה אופציות אחרות לחיות את החיים, הרגיש וגם להיות ולעשות..

למדתי בעוד רמה את החשיבות של לשהות עם הכאב של האחר, כדי לאפשר לו לנשום שם ואז לאפשר גם תנועה. ותודה על כך לתנועת מש"ה שבמסגרת ההתנדבות שם, אני יכולה לראות שוב, פעם אחר פעם איך זה עובד.

הקמתי את 'אלומת איילון' שמנגישה לבני משפחה של מתמודדים את הידע שלא היה לי לפני 3.5 שנים. למי ניתן לפנות כדי לקבל עזרה? מה אומרים אנשי מקצוע? איך הם מרגישים, מהעובר עליהם? ואני תקווה גדולה שזה יעזור למי שצריך.

אני מודה על הלימודים שלי מרכז לוהאריה – בית לתהליכי התפתחות, על הזכות להתפתחות תודעתית כל כך מזוקקת, שמזמינה אותי לנוע על כל הרצף, מהתודעה הגבוהה המופשטת ועד לבחירות היום יומיות הפשוטות לכאורה.

סקרנית מה יבוא לפתחי השנה?
מי אבחר להיות? מה אבחר ליצור?
שתהיה לכולנו שנה של התחדשות, יצירה, שמחה ואהבה.

ג'וד ואני החלטנו לצאת למסע משותף, לעבד בחומר, בצבע ובמילים את המפגש עם המוות.
כל אחת מאיתנו נאלצה להפגש עם המוות ולהתמודד איתו, היומן הויזואלי הוא הכלי שלנו.
אז זה היה הכי טבעי, ופשוט עבורנו להתמודד עם הפחד, הכאב ועם הדבר הזה שנקרא – מוות, דרך היומן.
למפגש הראשון קראנו – 'מחפשות את המילים'
יצרנו את המיכל למסע, את הכריכה של הספר, בתוכו נעבוד.
בחרנו לחפש ציטוטים מעוררי השראה, לראות דרך עיניים של אחרים כיצד הם רואים את המוות כיצד הם מדברים אותו, ולשלב אותם בכריכה. הפתיע אותי לגלות פרספקטיבות אחרות משלי על המוות מאנשים שונים.

גו'ד הכי התחברה ל:
ווינסטון צ'רציל: 'אני מוכן לפגוש את הבורא שלי, אך האם הבורא שלי מוכן לעסק הגדול של לפגוש אותי, זו שאלה אחרת?'
או במילותיה של ג'וד – תשארי לעשות את הצרות שלך למטה, תעזבי אותי בשקט.
וגם לציטוט, 'החיים לא צריכים להיות, מסע אל הקבר, במטרה להגיע לשם בבטחה ובגוף במצב טוב, אלה במצב להתגלגל אליו בענן עשן, חבוטים ומשומשים, בלויים לחלוטין וצועקים – וואו איזו נסיעה.' האנטר ס. תומפסון
לגו'ד זה הרגיש כמו 'מתגלגלים ברכבת הרים'.
לג'וד יש אינסוף הומור.

אני בחרתי במה שהחזיק אותי בשנים האחרונות
'החיים האנושיים על פני האדמה אמנם ארעיים, אך הנשמה היא נצחית וכך גם האהבה. דבר אינו מסתיים הוא רק משנה צורה'. Lou Harya
זה אפשר לי להמשיך את הקשר עם איילון לאחר מותו, לנהל איתו שיחות ואף להוציא אותן לאור בספר 'גשר בין העולמות'.
עורר אצלי מחשבה משפט של גתה: 'מאושרים מכל הם אלה המסוגלים לרשום קשר בל ינתק, בין סוף החיים לתחילתם.'
ולא יכולתי, שלא להיזרק בחזרה לרגע הכאוב שבו הבנתי שלידה ומוות הם אותו דבר, רק הפוך.

למי שלא מכיר –
גו'ד Judith HAim– מגדירה את עצמה 'נוסעת בזמן, מכינה את עצמה לתחנה האחרונה. לא יושבת ומחכה בזרועות שלובות.'
אני, מירב – פגשתי את המוות 'פנים אל פנים', עם מותו של איילון מאובדנות. ובחרתי לחיות את החיים ולהאיר את המוות.
התהליך שאנחנו עוברות יחד, ייצא כסדנא משותפת שלנו שנעביר כשנבשיל.