מוות נחווה בעינינו כסוף (העולם), זהו הכל נגמר. מציף בתוכנו את הפחד הכי גדול שלנו, מהסופיות הזו. האין הזה שיש בו רק שחור והוא מכיל צער, כאב וגעגוע אינסופיים.
56 חודשים (ו 4 ימים) אני חוקרת את הנושא הזה עם עצמי, עם איילון, עם אמהות שכולות. אני יודעת היום שהצורך לשמר את הקשר הוא הצורך הכי טבעי ובסיסי ויש המון דרכים לעשות את זה.
אצלי היה בסיס רעיוני-תודעתי שיש שהנשמה היא נצחית ורק הגוף הפיסי מתכלה ולכן הדרך הראשונית שלי לשמר את הקשר עם איילון הייתה בשיחות היום יומיות שלנו, שחלקכם מכירים מהספר 'גשר בין העולמות'.
אבל היום הייתה לי חווית קשר אחרת לגמרי, דרך מוסיקה שאיילון אהב, הבין וחי לעומק. נחשפתי לפודקאסט של 'האזנה מודרכת' עם עומר גפן. זו הייתה חוויה מרגשת עבורי להכנס להיכל מוסיקה שהיה ברמה מסויימת כמעט סגור בפני. למעט יכולת ההאזנה שטחית, אין לי שום הבנה במוסיקה אז החוויה מאוד מוגבלת. היום בזכות עומר גפן יכולתי להבין בעוד רמות את סטינג ופוליס.
יכולתי לחלוק עם איילון את ההתפעמות מיצירה מוסיקאלית, את הפנטזיה להיות מתופף על הבמה, בהרכב מוביל….
רוצה לצטט קטע משיחה עם איילון, (ע' 214 בספר) שבה הוא אומר:
'… הקשר הזה חשוב גם לנו כאן. החיבור, כי אנחנו נשארים קשורים לנשמות שאיתם חלקנו את החיים על פני האדמה, ולא רק על פני האדמה. החיבורם בנינו הם לאורך זמנים ארוכים מאוד.
כלומר, גם אחנו בעלי עניין בקשר ורוצים את התקשורת, אבל על פי רוב אנחנו תלויים בכם שתפתחו אלינו, שתאפשרו לנו להיות בקשר.'
אפשר להזמין את הספר דרך האתר בעבורכם או בעבור מי שזקוק לו.