עוד רגע שבת ועוד רגע איילון בן 30…
והדמעות חונקות וכבר כמה זמן זולגות באין מפריע
ואני תמהה כבר כמה ימים, על תעתועי הזמן ועל המילים שצריכות משמעות חדשה
יום הולדת 30, יש כזה דבר? אחרי שאדם מת?
ביום הולדת רגיל מציינים את הישגיו של אדם מעצימים אותו על פועלו, מברכים אותו על שעתיד לבוא…
אז מה מציינים כאן?
היום מרגיש לי שמציינים את יום הולדתו זה שהתרחש לפני 30 שנה…
נפגשנו הבוקר אצל מירב שקד במסגרת הפרויקט שלה רוקמות תהילים, בחרתי פרק ומתוכו 3 מילים:
מרחם מבטן אימי (תהילים כב')
ורקמתי וחזרתי לרגעים האלה לפני 30 שנה (בעוד כמה שעות)
ובשיחה עם חברה נזכרתי, שוב, כי כבר בבואו לאויר העולם הביא עמו מסר ברור – בקו חיים קצר, בכף ידו הקטנה.
אני ידעתי מה זה אומר. נבהלתי. ושמתי בצד.
אני ידעתי מה זה אומר. נבהלתי. ושמתי בצד.
ידענו שזו הבחירה מבעוד יום, אבל לא ידענו לחיות איתה, אולי עדיף…
היום לראשונה מזה 3 שנים ו 4 חודשים פתחתי את האלבומים, הם זרים לי.
אני עדיין מעדיפה לחיות את הקשר הנוכחי שלי עם איילון, הקשר והשיח בין העולמות, זה שיש בו תקווה ונחמה וחיים שוקקים.
אני עדיין מעדיפה לחיות את הקשר הנוכחי שלי עם איילון, הקשר והשיח בין העולמות, זה שיש בו תקווה ונחמה וחיים שוקקים.
