אני לא ידעתי מה זה.
לא ידעתי שזה קיים.
כחודשיים לפני שאיילון מת מהתאבדות, הוא היה בתקופה קשה מאוד רגשית. ויום אחד הוא התייעץ איתי האם ללכת לאישפוז יום.
לא ידעתי אפילו מה זה, לא ידעתי לאן הולכים ומה זה הדבר הזה.
גם לא ידעתי שיש לו הפניה מהפסיכיאטרית לאשפוז יום.
הוא היה בקונפליקט פנימי גדול מאוד עם עצמו בנושא ופחד שאם יילך לאשפוז יום אז 'המוסד' יפטר אותו.
אוף. אוף. אוף.
למה לא התעקשתי, איזה כיף היה אם היה מפטר אותו.
אבל זה כמובן חלב שפוך…
כעבור ימים בודדים, נחשפתי דרך לקוחה לעובדה שיש מיון פסיכיאטרי בשיבא, ליד המיון הרגיל.
אמרתי לאיילון עוד באותו יום שיש בשיבא מיון פסיכיאטרי ואם הוא רוצה נלך יחד.
הוא לא הסכים. המוסד….
תחשבו אני אישה מבוגרת די אנטיליגנטית, לא ידעתי שיש כזה דבר, לא ידעתי מה עושים ברגעי אמת.
אז אני רוצה שתדעו יש חדרי מיון פסיכיאטרים בבתי חולים ברחבי הארץ.
לרשימת חדרי המיון הפסיכיאטרים
תלכו. תתעקשו ללכת.
היום אני כבר ממליצה לאנשים שפונים אלי ללכת למיון, לא להסס.
דכאון זו מחלה כמו כל מחלה אחרת.
אנחנו לא מהססים להגיע למיון כשכואבת לנו הבטן או הלב. אז אין סיבה לא להגיע למיון כשהדיכאון עמוק וכואב ומפחיד.
לצערי אני נתקלת כמו אז בשיחה עם איילון גם היום ברתיעה מהלגיע למיון. גם רתיעה של האדם וגם של בני המשפחה: מה זה אומר עלי, מה יהיו ההשלכות – יפטרו אותי מהמוסד / יאשפזו אותי בניגוד לרצוני ועוד.
למדתי שצריך לקבל הפניה פתוחה מהפסיכיאטר.ית כדי שברגע האמת יהיה את כל המידע הרלבנטי וניתן יהיה לקבל טיפול.
וחוץ ממיון פסיכיאטרי יש גורמי טיפול הקליקו כאן ותראו
