פתאום מחלחלת הביתה המילה דכאון. תמימה ולא לגמרי ברורה.
מי מאיתנו לא היה בדכאון? אז מה הבעיה? זה חולף לא?
רק אחרי שאיילון התאבד נאמר לנו שדכאון זו מחלה. אף מטפל אף פעם לא אמר לנו את המשפט הזה.
פתאום יש להתאבדות רקע של מחלה.
אז למות ממחלת הדכאון זה לא פחות לגיטימי מלמות ממחלת הסרטן.
אבל אנחנו לא ידענו שאנחנו נלחמים במחלה בכלל ומחלה מסוכנת בפרט. לא ידענו שהמחלה הזו כואבת ממש כואבת כאב פיזי.
מנסה לחשוב היום ברטרו ספקטיבה למה השיח היה כל כך עמום ומטושטש. אני אדם שמבין כשמדברים איתו ברור.
המטפלים של איילון לא ידעו שזו מחלה? לא רצו לשים עליו סטיגמה? לא רצו להבהיל?
ועוד אני מנסה להבין למה זה כל כך מתסכל אותי שלא ידעתי?
אני חושבת שאם היינו יודעים כולנו כולל איילון שדכאון זו מחלה, היינו נלחמים במחלה. אולי היה יותר ברור במה נלחמים. שם הגדרה זה דבר חשובה.
היינו מבינים יחד שאם זו מחלה קריטי שתקח את התרופות (בחודשים האחרונים איילון לא לקח את הכדורים, גילנו את זה בדיעבד), קריטי שתהיה במעקב (איילון לא פגש את הפסיכיאטרית בשבועיים הקריטיים האחרונים, התור בוטל בגלל הקורונה) ואם יש החמרה הולכים למיון (איילון לא רצה להתאשפז) או לבי"ח.
ובכלל אם אדם חולה זה לגיטימי להיות איתו ולצידו לעזור לו, זה לגיטימי להיות חלש ולקבל עזרה.
חולה זה לגיטימי חולה נפש זו סטיגמה קשה.
אולי בגלל זה לא אמרו לנו את המילה הזו?
חוץ מזה, צריך להודות שכאשר אני קוראת היום כאמא את ההגדרות יש משהו חמקמק באיפיון הדכאון בטווח שבין דכאון רגיל לדיכאון קליני-מגו'רי. אנחנו כהורים לא הכרנו את ההגדרות הקליניות האלה וגם לא ידענו לזהות בכל יום את מצבו בעיקר התבלבלנו מהתיפקוד הגבוה שלו. כל יום הלך לעבוד במוסד.
כשקיבלנו את התיק הרפואי (בצו בית משפט כיורשים) התברר שהמטפלים ידעו גם ידעו, רק אנחנו לא בדיוק ידענו.
מצבו הרגשי הדכאוני של איילון פגש אירועים משבריים של פרידה מבת זוג, 'פירוק' דירה משותפת, חזרה לבית ההורים וחיפוש דירה שוב. אלו 'נפלו' בתזמון קשה –הסגר הראשון של הקורונה.
הקומבינציה בין הדכאון לאירועים החיצוניים הכריעה אותו. יצרה תחושת בדידות, פחד, חוסר תקווה ועוד.
בחושים שלנו כהורים הבננו שהקומבינציה הזו רעה לאיילון לא ידענו כמה צדקנו.
היום כשאנחנו לומדים את הנושא, המחקרים מדברים על קומבינציה של אירועים ודכאון כגורמים מעלי סיכון.
אז מה הלמידה
דכאון זו מחלה שיכולה להיות מסוכנת.
צריך ללמוד אותה, צריך להנגיש אותה בבירור למטופל ולכל הגורמים במעטפת.
דכאון משולב במשבר כמו פרידה מבן-בת זוג מגדיל דרמאטית את הסיכון להתאבדות, ומצריך תשומת לב כפולה ומכופלת, שכמובן לא מבטיחה הצלחה.
