חייבת להודות שאשפוז פסיכיארטי היה נדמה לי כסוף הדרך.
קן הקוקיה.
משוגעים.
מקום שאין ממנו דרך חזרה.
הכי גרוע.
חלוקים לבנים.
טיפול השוקים חשמליים.
טוב כנראה הבננתם אותי.
אישפוז זה הסוף.
זה בערך סט הדימויים והאסוציאציות שהיה לי לפני שנה.
אז כשאיילון העלה את נושא אשפוז יום, שאפילו לא ידעתי שיש כזה דבר אשפוז יום.
זה מה שעמד ברקע עולם הדימויים שלי בנושא.
כשאני חושבת על זה עכשיו, זה פשוט לא רציני שאמא שיש לה בן שכבר כמה פעמים איים להתאבד, לא תדע על מיון פסיכיאטרי ועל אשפוז פסיכיאטרי שום מידע רלבנטי ל 2021.
טוב אני מתפתחת ואוספת מידע
אז למדתי שביח פסיכיאטרים לנוער הם טובים.
אפשר להכנס לשם לפרק זמן וגם לצאת.
ויש צוותים שמשלבים מגוון רחב של סוגים של טיפול בתוך ביה"ח. קונבנציונאלי ומשלים.
ויש הדרכה להורים יותר ממה שיש 'בחוץ'.
ויש ביקורי הורים בתדירות גבוה.
ולימודי בי"ס
ויש נסיון לייצר רצף טיפולי עם בי"ס
אבל בפנים זה עדין נראה קצת מדכא חזותית.
עוד לא הייתי ועוד לא ראיתי במו עיני
אני מאוד רוצה להכנס פנימה ולראות במו עיני, אני מאוד רוצה להתנדב בביח פסיכיטרי ואולי גם מצאתי איך.
אז אם זה יסתדר ויהיו לי את כוחות הנפש, אני אשתף.
