מתבוננת על תהליכי היצירה שלי ועל אינסוף העבודות שאני יוצרת כל הזמן (כמעט) ומנסה להבין את עצמי.
מאיפה זה מגיע?
זה לא מגיע מהראש, איזה כיף. מי שמכיר אותי יודע שאני אדם חושב, מתוכנן. שנים אני מנהלת חברת מחקר וייעוץ
ופתאום הראש והשכל לא מנהלים את העיניינים, האמת אין להם תפקיד.
תהליך הוא מבפנים, מהבטן
תשוקה בלתי מוסברת או נשלטת לעבוד עם החומר
לשלב חומרים, לשלב צבעים, לגזור להדביק, לצבוע
העבודה ביומן המסע הויזאולי בשילוב mix media בשבילי זו תרפיה.
הכל מותר, הכל אפשרי.
אני לא חייבת כלום לאף אחד, גם לא לעצמי
אפשר לעבוד עוד ועוד, אפשר להניח
אפשר לחזור לזה ואפשר לא
מין חופש שלא הכרתי, בטח לא בחיי הבוגרים. שבהם התכנון, ההתמקצעות, ההתמדה התוצר, הלקוח.. הם הדבר.
פתאום נפתח לי עולם שבו הדבר הוא המשחק שלי עם החומרים, המשחק שלי עם עצמי, כמו פעם כשהייתי ילדה.
כדי ליצור אני פשוט צריכה לא להפריע
להסכים להיות בחופש מוחלט, להסכים להתנסות.
מסתכלת על היומנים המתרבים בהשתאות – כל מה שיש בפנים זו אני…
כל כך הרבה צבעים, חומרים, רעיונות, שילובים
עפה מנושא לנושא, מחומרים לחומרים – כל פעם בהתאם למה שהלב רוצה, אולי הבטן…
והיומנים מכילים אותי ואת חשקי בשקט באהבה.
לקריאה נוספת על יומני המסע הויזאוליים וצפיה בעוד עבודות שלי
