מירב שפירא

גשר בין העולמות

לשתוק? לדבר? איך עושים את זה?

מירב שפירא

כאשר בית נכנס למערבולת הרגשית של דיבור על אובדנות / איום באובדנות, מרחפות ברקע השאלות: האם משתפים? את מי? עד כמה.
אני מחזיקה מעצמי אדם פתוח ומדבר, הייתי רוצה לחשוב שגם הבית שלי הוא כזה,
בהסתכלות לאחור זה לא ממש היה מדוייק.
בנעוריו של איילון השיח על מצבו הרגשי היה סלקטיבי התקיים שיח עם המטפלים שלו הפסיכולוג והפסיכיאטרית. ברמה מסויימת עם המורים בבי"ס. המשפחה הקרובה שלי ידעה, בטוח אמא שלי, לא לגמרי בטוחה לגבי אחותי, גיסתי והשאר. חברות קרובות ידעו ותמכו בי.
בחצי שנה שלפני ההתאבדות, כשראינו שמצבו מדרדר, למרות התפקוד הגבוה בעבודה, התקיים שיח עם איילון ומורן בת הזוג שלו הועברו עדכונים (קונקרטיים) למשפחתי הקרובה ועדכונים שוטפים לשתי האחיות שלו. גם כאן חברות קרובות ידעו ותמכו בי. למזלי גם את אחיו הצעיר עדכנתי לראשונה במצבו כחודש וחצי לפני (בדיעבד זה היה מאוד חשוב כי אחרי ההתאבדות, גם אם לא זכר/הפנים את תוכן השיחה, זכר שהתקיימה).
אז למה אני מעלה את זה?
כי השיח היה מאוד מצומצם, ודל.
לא ידענו לא בנעוריו ולא בבחרותו לשוחח עם איילון על מצבו באופן פתוח.
אף פעם הוא לא פנה אלינו בשיא השפל, אלה לחברים קרובים (עד שלא פנה), לא ידענו (והוא גם לא עזר) איך לייצר אצלו את הנינוחות שבמסגרתה יוכל לדבר איתנו. 'אמא די' היה משפט נפוץ.
היום אני יודעת מה היינו צריכים לעשות, לא יודעת אם היינו יודעים איך לעשות –
להקשיב, להקשיב באמת, באמפתיה. לנסות להבין ממנו באמת מה כל כך כואב, למה לחשוב על התאבדות.
לא לטבוע בדאגה שלנו ולא להטביע אותו.
לא לתת עצות, לא לשפוט, לא לבקר.
להבין שאנחנו באמת לא יודעים מה זה הכאב הזה. כל מה שאנשים במצבו רוצים (למדתי מאוחר מדי) זה שמשהו יהיה שם לידם עם הכאב הזה.
זה מאוד כואב היום ומרגיש פספוס על כל השיחות האמיתיות שלא ניהלנו בנושא שהיה כל כך מהותי בחייו.

גם השיח עם הסביבה הוא דל ומצומצם
מנסה להסביר לעצמי למה?
כדי שלא תדבק בילד הסטיגמה, של תדבק בי הסטיגמה?
איזו סטיגמה – של חולה? חולה נפש, איך זה בכלל נקרא. אפילו אין מילים ברורות ונוחות לשימוש.
כי אם נדבר אז זה יקבע אותו במקום 'הבעייתי הזה'? כי עוד רגע זה יחלוף?
כי הסביבה שופטת?
כי לא יקבלו אותו לצבא אם ידעו שהוא על כדורים?
כי לא יקבלו אותו למוסד אם ידעו שהוא על כדורים?
אז שיתפנו פעולה ברמה מסויימת עם ההסתרה וההשתקה.
טעות, טעות גדולה.

חייבים לדבר כדי לעזור.
אם לא יודעים איך לדבר – צריך ללמוד
אם מדברים אפשר לקבל עזרה, תמיכה רעיונות. אפשר לייצר מעגלי תמיכה ועוד
על כך בהמשך.

שתפו:

מירב שפירא

חייה בין עולמות ובין תחומים ומגשרת אותם בתוכי וממני אל כל מי שבוחר.
 מסע חיי המגוון הפגיש אותי עם שכול ואובדנות וגרם לי לבחור בחיים ולרצות להביא ריפוי, תקווה נחמה ושמחה. משאלת הלב שלי שנשנה תפיסות עולם לגבי חיים, מוות ואובדנות.

התוכן באתר זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש/אשת מקצוע – מומחה.ית בתחום הדרוש, אשר לומד.ת ומכיר.ה את הנסיבות האישיות הספציפיות. מומלץ תמיד להתייעץ עם איש/אשת טיפול מומחה.ית ומוסמך.ת.

עוד באתר